Google Consent Mode הוא מנגנון שמעביר לתגיות של גוגל — Google Analytics, Google Ads ו-Floodlight — את החלטת הגולש לגבי עוגיות, ומשנה לפיה את ההתנהגות שלהן. כשהגולש מסרב, התגיות לא שומרות עוגיות של פרסום או אנליטיקס; כשהוא מסכים, הן פועלות כרגיל. Consent Mode לא מציג באנר עוגיות בעצמו — הוא החיבור בין באנר ההסכמה שבאתר לבין התגיות. בלי החיבור הזה, הבאנר מציג בחירה, אבל התגיות ממשיכות לפעול כאילו לא נשאלה שאלה.
המאמר כולל הסבר כללי ואינו ייעוץ משפטי.
סוגי ההסכמה
לפי התיעוד של גוגל, לכל סוג הסכמה יש מצב — granted (מאושר) או denied (נדחה):
| סוג | מה הוא מאפשר |
|---|---|
analytics_storage |
שמירת נתוני אנליטיקס, כמו משך ביקור |
ad_storage |
שמירה של עוגיות פרסום |
ad_user_data |
שליחת נתוני משתמש לגוגל למטרות פרסום |
ad_personalization |
פרסום מותאם אישית ורימרקטינג |
שני הסוגים האחרונים נוספו בגרסה 2 של המנגנון, ולכן מדברים לפעמים על "Consent Mode v2". לפי גוגל, כש-ad_user_data נדחה, איסוף נתונים אישיים לפרסום מבוטל — כולל מזהה משתמש והמרות משופרות; וכש-ad_personalization נדחה, הנתונים לא משמשים לרימרקטינג. על קהלי רימרקטינג — במאמר רימרקטינג.
בסיסי מול מתקדם
| מימוש בסיסי | מימוש מתקדם | |
|---|---|---|
| מתי התגיות נטענות | רק אחרי שהגולש בחר בבאנר | מיד, עם ברירת מחדל "נדחה" |
| מה נשלח כשהגולש מסרב | כלום, אפילו לא מצב ההסכמה | "פינגים" בלי עוגיות, עם מצב ההסכמה |
| מידול נתונים חסרים | מודל כללי | מודל ספציפי לאתר שלכם |
במימוש המתקדם, לפי גוגל, התגיות "מעבירות את מצב ההסכמה ואת פעילות המשתמש באמצעות מדידות בלי עוגיות", ומוצרי גוגל משתמשים בהן כדי למדל את הנתונים החסרים. זה נותן תמונה מלאה יותר, אבל אומר גם שבקשות יוצאות לגוגל עוד לפני שהגולש בחר. המימוש הבסיסי שמרני יותר: כלום לא נשלח עד שיש החלטה. איזה מהם מתאים — זו שאלה של מדיניות הפרטיות של העסק, ולא רק שאלה טכנית.
איך זה נראה בקוד
ההגדרה החשובה ביותר היא ברירת המחדל, שחייבת לרוץ לפני שהתגיות נטענות:
gtag('consent', 'default', {
'ad_storage': 'denied',
'ad_user_data': 'denied',
'ad_personalization': 'denied',
'analytics_storage': 'denied'
});
וכשהגולש מאשר בבאנר, הבאנר מעדכן:
gtag('consent', 'update', {
'analytics_storage': 'granted'
});
בפועל, את זה לא כותבים לבד בכל עמוד: כלי ניהול הסכמה (CMP) מוכרים, ותבניות ב-Google Tag Manager, עושים את זה. ראו Google Tag Manager.
הטעויות שהופכות את כל זה לקישוט
- ברירת מחדל שרצה מאוחר. אם תגית האנליטיקס נטענה לפני ה-
default, היא כבר שמרה עוגיות. - באנר שלא מחובר. הגולש לוחץ "דחה", אבל אף אחד לא שולח
update— או גרוע יותר, נשלח "מאושר" בכל מקרה. - תגיות שאינן של גוגל. Consent Mode שולט רק בתגיות של גוגל. פיקסל של Meta, Clarity או כל סקריפט אחר צריכים להיחסם או להיפתח לפי ההסכמה בנפרד. ראו פיקסל פייסבוק.
- לא בודקים. פותחים את האתר בחלון גלישה בסתר, דוחים, ובודקים בכלי המפתחים אילו עוגיות נשמרו ואילו בקשות יצאו.
ומה עם החוק
גוגל כותבת במפורש שהאחריות לקבל את הסכמת המשתמשים באתר היא של בעל האתר. Consent Mode הוא כלי לכבד את ההחלטה — הוא לא קובע מה חייבים לשאול ואיך. מה שחשוב לדעת על עוגיות ועל פרטיות בישראל — במאמר קוקיז באתר. אם האתר פונה לגולשים באירופה, יש לכך דרישות נוספות, ושווה לבדוק אותן עם יועץ.
שאלות נפוצות
האם Consent Mode מחליף באנר עוגיות?
לא. הבאנר שואל את הגולש; Consent Mode מעביר את התשובה לתגיות של גוגל.
אם הגולש מסרב, אני מאבד את הנתונים?
חלק מהם. במימוש המתקדם, גוגל ממדלת חלק מהנתונים החסרים. בכל מקרה, המספרים באנליטיקס יהיו נמוכים מהתנועה האמיתית — וזה צפוי.
מאמרים קשורים: מדידה בצד השרת (Server-side tracking): מה זה, מה מרוויחים ומה זה עולה.
אני מחבר בין באנר ההסכמה, התגיות והמדידה, ובודק שבאמת שום דבר לא נשמר בלי אישור — ראו אינטגרציות ו-API, או שלחו לי את האתר לבדיקה.
אהבתם את המאמר?
