קישורים פנימיים הם קישורים מעמוד אחד באתר לעמוד אחר באותו אתר. הם עושים שלושה דברים: עוזרים לגולש להגיע לעמוד הבא שהוא צריך, עוזרים לגוגל לגלות עמודים ולהבין על מה כל אחד מהם, ומעבירים חשיבות מעמודים חזקים לעמודים חדשים. עמוד שאף עמוד אחר לא מקשר אליו — "עמוד יתום" — קשה למצוא, גם לגולשים וגם לגוגל.
דוגמה מהאתר הזה: מ-0 ל-6
אחרי כמה שבועות של כתיבת מאמרים ועמודי שירות באתר הזה, מיפיתי את כל הקישורים בין העמודים — מי מקשר למי — ישירות ממסד הנתונים. התמונה הייתה מטרידה: שלושה מאמרים חדשים — על דפי נחיתה, על פתיחת חנות אינטרנטית ועל אבטחת וורדפרס — לא קיבלו אף קישור מעמוד אחר. שני מאמרים טכניים קיבלו קישור אחד בלבד, זה מזה.
| מאמר | קישורים נכנסים לפני | אחרי |
|---|---|---|
| מה זה דף נחיתה | 0 | 3 |
| איך פותחים חנות אינטרנטית | 0 | 2 |
| אבטחת אתר וורדפרס | 0 | 3 |
| תג קנוניקל | 1 | 6 |
| מפת אתר XML | 1 | 6 |
הוספתי עשרים קישורים בשישה-עשר עמודים, כל אחד בתוך משפט שבו הוא באמת מתאים — בלי רשימות "מאמרים נוספים". אחרי זה לכל מאמר באתר היו לפחות שני קישורים נכנסים. המסקנה: גם באתר קטן, בלי בדיקה מסודרת, עמודים חדשים נשארים מנותקים.
איפה מקשרים
- בתוך הטקסט, במקום שבו הנושא עולה. קישור בתוך משפט שמסביר למה ללחוץ שווה יותר מקישור ברשימה בסוף העמוד.
- מעמודי שירות למאמרים שמסבירים לעומק — ולהפך: ממאמר מידע לעמוד השירות הרלוונטי.
- בין מאמרים באותו נושא — כך נוצרת סדרה שהגולש יכול לעבור בה.
- מעמודים חזקים לעמודים חדשים. עמוד חדש שמקבל קישור מעמוד שכבר מקבל תנועה מתגלה מהר יותר.
- בניווט ובפירורי הלחם — שמראים לגולש ולגוגל איפה העמוד יושב בהיררכיה. ראו פירורי לחם.
טקסט העוגן: מה כתוב על הקישור
טקסט העוגן — המילים שעליהן לוחצים — אומר לגולש ולגוגל לאן הקישור מוביל. "לחצו כאן" לא אומר כלום. "תג קנוניקל" אומר בדיוק מה יש בעמוד. מצד שני, אין צורך שכל הקישורים לאותו עמוד יהיו עם אותו טקסט בדיוק — ניסוח טבעי ומגוון עדיף על חזרה מכנית על מילת מפתח.
כמה קישורים?
אין מספר קסם. הכלל המעשי: כל עמוד חשוב צריך לקבל קישורים מכמה עמודים רלוונטיים, וכל עמוד צריך לקשר הלאה לעמוד הבא שהגולש עשוי לרצות. עמוד שמכיל עשרות קישורים לכל כיוון מאבד את הערך שלהם — הגולש לא יודע על מה ללחוץ.
טעויות נפוצות
- עמודים יתומים — עמוד שפורסם ונשכח, בלי קישורים אליו.
- קישור לכתובת לא קנונית — למשל בלי לוכסן בסוף, או לכתובת שמפנה הלאה. זה שולח אות סותר — פירטתי במאמר על קנוניקל.
- קישורים שבורים אחרי שינוי כתובת — ראו שגיאה 404.
- קישורים רק בתפריט — מאמרים שאפשר להגיע אליהם רק מארכיון הבלוג, עמוד אחרי עמוד.
- טקסט עוגן כללי — "קראו עוד", "כאן", "לחצו".
איך בודקים קישורים פנימיים
- כלי סריקה (כמו Screaming Frog בגרסה החינמית לאתרים קטנים) מראה כמה קישורים נכנסים יש לכל עמוד, ואילו קישורים שבורים.
- Search Console כולל דוח קישורים, שמראה אילו עמודים מקבלים הכי הרבה קישורים פנימיים.
- באתר עם גישה למסד הנתונים אפשר לחלץ את כל הקישורים מתוכן העמודים ולספור — כך עשיתי באתר הזה.
- אחרי כל מאמר חדש: לשאול אילו עמודים קיימים צריכים לקשר אליו — ולהוסיף את הקישורים.
קישורים פנימיים באתר גדול
באינדקסים ובפורטלים, הקישוריות הפנימית היא חלק מהארכיטקטורה: קטגוריות מקשרות לעמודי מיקום, עמודי מיקום לכרטיסי עסק, ומדריכים לקטגוריות. בסודי, למשל, אזורים, יישובים ומדריכים מקושרים זה לזה כך שהסורק מגיע לכל המודעות. על זה הרחבתי במאמר איך בונים אינדקס שמחזיק.
רשימת בדיקה
- לכל עמוד חשוב יש לפחות שני קישורים נכנסים מעמודים רלוונטיים.
- הקישורים בתוך הטקסט, עם טקסט עוגן שמתאר את היעד.
- הקישורים מובילים לכתובות הקנוניות, בלי הפניות בדרך.
- אין קישורים שבורים.
- אחרי כל עמוד חדש — עוברים על העמודים הקיימים ומוסיפים קישורים אליו.
מאמרים קשורים: עמודים יתומים: איך מוצאים עמודים בלי קישורים פנימיים ומה עושים איתם.
קישוריות פנימית מתוכננת היא חלק מהתשתית הטכנית שאני בונה בכל אתר, ובמיוחד בפורטלים ואינדקסים. ספרו לי על האתר שלכם.
אהבתם את המאמר?
