סאב דומיין (תת-דומיין) הוא כתובת שמתווספת לפני הדומיין הראשי, כמו blog.example.co.il, ותיקייה היא נתיב אחרי הדומיין, כמו example.co.il/blog/. טכנית, תת-דומיין יכול להפנות לשרת אחר לגמרי ולהתנהג כאתר נפרד, ותיקייה היא חלק מאותו אתר. לבלוג, לשפות ולרוב החלקים של אתר עסקי, תיקייה היא בדרך כלל הבחירה הפשוטה והנכונה; תת-דומיין מתאים כשהחלק הזה באמת נפרד — מערכת אחרת, שרת אחר או צוות אחר.
מה ההבדל הטכני
| נושא | תת-דומיין | תיקייה |
|---|---|---|
| דוגמה | shop.example.co.il | example.co.il/shop/ |
| הגדרה | רשומת DNS נפרדת | חלק מהאתר הקיים |
| שרת | יכול להיות שרת או מערכת אחרת | אותו שרת ואותה מערכת (בדרך כלל) |
| תעודת SSL | צריכה לכסות גם אותו | מכוסה בתעודה של האתר |
| עוגיות והתחברות | נפרדות, אלא אם מגדירים שיתוף | משותפות לאתר |
| אנליטיקה | צריך להגדיר מעקב בין דומיינים | חלק מאותו נכס |
על רשומות ה-DNS שמגדירות תת-דומיין כתבתי במאמר רשומות DNS.
מה גוגל אומרת
במדריך של גוגל לאתרים רב-אזוריים ורב-לשוניים מופיעה השוואה בין המבנים. תתי-דומיינים מתוארים שם כקלים להקמה, מאפשרים מיקומי שרת שונים והפרדה קלה בין אתרים; תיקיות מתוארות כקלות להקמה ולתחזוקה, כי הן על אותו שרת — אבל עם מיקום שרת אחד והפרדה קשה יותר. הדרך שגוגל לא ממליצה עליה היא פרמטרים בכתובת, כמו ?lang=en.
כלומר: גוגל לא מכריזה על מבנה אחד כ"טוב יותר לדירוג". השאלה היא תפעולית — מה קל יותר לנהל, לקשר ולמדוד.
למה אני בוחר תיקייה ברוב המקרים
- אתר אחד, ניהול אחד — אותה מערכת, אותה תבנית, אותם עדכונים ואותו גיבוי.
- קישורים פנימיים טבעיים — הבלוג והשירותים מקשרים זה לזה בתוך אותו אתר. ראו קישורים פנימיים.
- מדידה פשוטה — נכס אנליטיקה אחד, בלי הגדרות מעקב בין דומיינים.
- תעודה אחת, הגדרות אבטחה אחידות.
כך בנוי גם האתר הזה: הבלוג, השירותים והפרויקטים הם תיקיות ונתיבים באותו אתר, וכך גם האתרים בכמה שפות שאני בונה — כמו עמודי /ru/ באינדקס יפה.
מתי תת-דומיין הוא הבחירה הנכונה
- מערכת אחרת לגמרי — חנות על פלטפורמה מנוהלת, מערכת תמיכה, מערכת לקוחות או אפליקציה, שלא רצות על אותו שרת כמו האתר.
- הפרדה מכוונת — סביבת בדיקות (staging), אזור למפתחים, או שירות שצריך כללי אבטחה משלו. ראו סביבת בדיקות.
- שרת במיקום אחר — כשחלק מהאתר חייב לרוץ קרוב לקהל אחר.
- עומסים שונים — חלק כבד, כמו API או הורדות, שעדיף שלא ישפיע על האתר הראשי.
אם בכל זאת תת-דומיין: מה לסגור
- תעודת SSL — לוודא שהתעודה מכסה גם את תת-הדומיין, אחרת הגולש יקבל אזהרת אבטחה.
- מדידה — להגדיר את האנליטיקה כך שמעבר מהאתר הראשי לתת-הדומיין לא ייספר כביקור חדש מ"אתר מפנה". ראו גוגל אנליטיקס 4.
- ניווט משותף — לוגו, תפריט ופוטר שמחזירים לאתר הראשי, כדי שהגולש לא ירגיש שעבר לאתר אחר.
- קישורים הדדיים — האתר הראשי מקשר לתת-הדומיין, ותת-הדומיין מקשר חזרה.
- סביבות בדיקה מוסתרות — תת-דומיין של staging חייב להיות חסום לגולשים ולמנועי חיפוש, אחרת הוא עלול להיסרק ולהופיע כעותק של האתר. ראו תוכן כפול.
מעבר בין המבנים
אם הבלוג יושב היום על תת-דומיין ורוצים להעביר אותו לתיקייה (או להפך), זו העברת אתר לכל דבר. לפי ההנחיות של גוגל להעברת אתר, מעבר מדומיין או מתת-דומיין אחד לאחר נחשב שינוי כתובות, ומבצעים אותו עם הפניות קבועות מצד השרת. ראו הפניה 301 וצ׳קליסט להעברת אתר.
Search Console ותתי-דומיינים
ב-Search Console, נכס מסוג "דומיין" — שמאמתים דרך DNS — מכסה את כל תתי-הדומיינים ואת כל הגרסאות של האתר. כך רואים את התמונה המלאה, ואפשר להוסיף נכסים נפרדים לכל תת-דומיין כשרוצים לנתח אותו לבד. ראו מדריך Google Search Console.
שאלות נפוצות
מה עדיף לבלוג: blog.site.co.il או site.co.il/blog?
אם הבלוג רץ על אותה מערכת כמו האתר — תיקייה. היא פשוטה יותר לניהול, לקישור ולמדידה. תת-דומיין מתאים אם הבלוג חייב לרוץ על מערכת נפרדת.
ומה עם שפות?
לרוב העסקים, תיקייה לכל שפה (/en/, /ru/) היא הדרך הפשוטה. הרחבתי במאמר אתר בכמה שפות.
האם www הוא תת-דומיין?
טכנית כן. לכן חשוב לבחור גרסה אחת — עם www או בלי — ולהפנות את השנייה אליה, כדי שלא יהיו שתי כתובות לכל עמוד. ראו תג קנוניקל.
מבנה הכתובות הוא החלטה שקשה לשנות אחר כך, ולכן אני קובע אותו כבר באפיון — ראו מבנה URL לאתר גדול ותשתית טכנית מוכנה למנועי חיפוש. מתלבטים איך לבנות את האתר שלכם? ספרו לי.
אהבתם את המאמר?
